עפרונות צבעוניים- תודה למורים

תודה!

תודה רבה למס' מורים שהיו לי בחיי שתרמו מאוד להצלחתי - באמת.

תודה ל"מחנך" שלי ששלח אותי בתחילת כל שיעור להביא לו גירים בכדי "להרחיק מזיקים" לזמן מה, שייקל עליו להשתלט על הכיתה. עד שלב מסויים שעליתי על העניין שאם המורה המוזר הזה גומר כ"כ מהר גירים ואני צריך לרדת ולעלות 3 קומות כל פעם... החלטתי שאני שומר מאגר של גירים אצלי לכל תחילת שיעור שלו...

אך, "מזיקים" בסופו של דבר צריך להרחיק, לכן הוא בחר להושיב אותי בשולחן זוגי כמו כולם, אך ללא בן זוג, בשורה האחרונה בכיתה, בפינה הרחוקה, ואף סימן לי בשולחן את החצי - שעד אליו אני יכול להתקרב... לא יותר! שמא, אצליח לחבור במרחק ראיה לחבר שבשולחן ליד... היה ביננו סימן - מוסכם, מוסכם עליו. כל פעם שהוא מסמן לי עם האצבע זה סימן ש"עברתי את הקו בשולחן" ואני חייב במיידי להיצמד לפינת הקיר. (נוצרה ידידות נפלאה במשך השנה ביננו - ביני לבין הקיר...)

גם תודה רבה למורה הנחמדה שכשבאתי לשאול אותה שאלה בחוברת העבודה (שזה כבר יפה...) הנחתי את העיפרון על האוזן בכדי להחזיק את החוברת ולהצביע על שאלתי, היא במקום לענות הסתכלה על העיפרון שעל אוזני, חייכה ואמרה: באמת מתאים לך העיפרון שם, כי המקסימום שייצא ממך זה נגר... היא צחקה.

למען האמת לא זוכר אם שאלתי את השאלה שרציתי ואם רציתי כבר לשאול משהו, אבל עמוק בפנים עלו לי 2 דברים: 1. מה רע כל כך בנגר? (מורתי היקרה, לדעתי יש פער משמעותי בין תלושי השכר שלך ושל נגר ממוצע... כן, גם אחרי "אופק חדש"...) 2. אם את מזלזלת במקצוע הנגרות וזה המקסימום שאת מייעדת לי - אני עוד אוכיח לך... בעצם, אני עוד אוכיח לעצמי!

לא אאריך בעוד מורים שבחרו במקום להתייחס לילדים שאולי משהו רע להם, הם בחרו להסתכל עליהם כ"רעים". שבחרו להרחיק במקום לקרב, להחליש במקום להעצים, להכות במקום להקשיב.

שבחרו לא להתמודד עם ילדים שמחים ופעילים והעדיפו להכות אותם במקומות הכואבים ביותר בטענות "חינוכיות" - "צריך להכות בברזל כשהוא חם".

"מחנך יקר", אם כבר גיליתי מה הן הנק' ה'חמות' שלי, תעצים אותם! למה להכות בהם??

ב"ה החיוך לא נמחק אלא להפך, רק הועצם, ואף את אשתי היקרה הכרתי בקורס ליצנות רפואית... שכל מה ששלי - שלה הוא.

התחלתי את לימודי התואר הראשון לפני כ 4 וחצי שנים - חודש לאחר חתונתי. ב"ה לפני כשנה קיבלתי את התואר הראשון ובשעה טובה אמש עמדה איתי אשתי המופלאה יחד עם שלושת בניי המתוקים במעמד קבלת התואר השני.

אמנם בחרתי לספר על רק על שניים מהמורים, אך לצערי\לשמחתי היו לא מעט. מקווה שלא ייפגעו...

(כמובן, שהיו מורים אחרים וטובים, שיהיה עוול אם אכלול את כולם תחת קורה אחת)

ואתם, המורים שבדרך, שלא הייתם "מורי הדרך". בזכותכם, באמת בזכותכם, חידדתי את העיפרון...